ישנו עם אחד

זה מצחיק איך שהרשעים והעוינים העומדים עלינו לכלותנו- הם אלה שגורמים לנו בסופו של דבר להתאחד בכל דור מחדש- וגם לגרום למוזיקאי המוכשר יונתן רזאל להלחין בחסדי שמים את הגרסה המודרנית ל-"והיא שעמדה".

כשהכינורות מקיסריה מלווים את הניקיונות הבלתי נגמרים לפסח-אם בעלי- הבתים שביניכם אומרים לנשותיהם-המוציאות אותן מן הפרט הקטן בצורת גרגיר אבק בחורים ובסדקים אל הכלל הקובע שהם עושים תריסים לפסח-שהם צריכים למשל לעשות משהו חשוב- במקרה שלי לכתוב טור- אז הם זוכים לשעה קלה בה הקב"ה מצילנו מידן.

באמת נדמה שלחודש אחד בשנה כל מה שמעניין אותנו זה מי מצליח לגמור יותר מהר את הניקיונות לפסח- ויכול להתפנות לדברים החשובים באמת:תכנון החופשה המשפחתית בימי חול המועד. ואם מישהו הצליח לענות על השאלה הנצחית של יאיר לפיד והוא יודע איפה הכסף, אולי במשפחתו הם מכונים ימי חו"ל המועד.

אבל השנה במקום להתלבט בין חומר ניקוי אחד לחומר ניקוי חמש פעולות באחד- נאלצנו לעסוק תקופה ארוכה בלכלוכים- שהשאירו בחברה הישראלית כתמים שלא בטוח שהאקונומיקה הטובה ביותר תוכל להסיר. אפשר בהחלט לקבוע באופן ודאי שבמערכת הבחירות האחרונה- לא התחרו המתמודדים מי ינקה לנו את הבית ומהר אלא מי ילכלך הכי הרבה את הבית של השכן. ולא משנה אם זה הבית היהודי או הבית המשותף.

ממש כמו שלכל אחד מעם ישראל יש טעם שונה באוכל, נוסחים שונים בתפילה, מנהגים שונים בשולחן-השבת או בליל הסדר, וחומרי ניקוי מעודפים, שיש כאלה המקפידים שיהיו כשרים לפסח למהדרין אפילו שאסור לאכול אותם- יש דבר אחד שכל אדם מישראל מקבל על עצמו במיוחד לפני חגים שההוצאות לקראתם מרובות- עזרה לזולת. ההכרה שמוטלת עלינו החובה לדאוג גם למי שאין לו. לכל דצריך.

ברגעים המיוחדים האלה שבהם העם היהודי עומד למבחן כדי לברר האם למד משהו מאבי האומה שישב כחום היום לחכות לאורחים- אפשר לפתע לגלות שאין חילוקי-דעות, אין האשמות של יריב פוליטי במצב הכלכלי הגרוע, אין גלגול אחריות על המדינה ואין עצימת-עיניים באור יום כדי למנוע בלגן באמצע הסדר.

כשכולם נקראים להתעטף בדגל הנתינה, נדמה שיש אפשרות אמיתית להשיג את האחדות שכולם מדברים עליה כל הזמן- ולאו-דווקא סביב שולחן הממשלה.

למרות שבבחירות האחרונות דווקא המפלגה היחידה שכינתה עצמה בשם יחוד והציבה לעצמה מטרה לאחד את כל שכבות העם,לא הצליחה להשיג את אמון הציבור הישראלי החשדני, הפלספני, והמפחד משינויים- ונותרה מחוץ לכנסת. אולי בגלל שהיו כאלה שחשבו שזה קצת אירוני שמפלגה שנקראת בשם מאחד קמה דווקא מתוך מחלוקת ופילוג.

הנושא החברתי העסיק אותנו הרבה בחודשים האחרונים- אך נדמה שגם אחרי שכולם בחרו את מה שבחרו- עדיין הדאגה לרווחת השכבות החלשות נותרה בעיקר מקור דאגתם של בעלי אינטרסים פוליטיים ומחפשי כותרות בכל מחיר- והאזרח הפשוט עדיין מסוגל לעבור במהירות ליד דרי אוהלים או ישני- מיטות הרחוב, ולהמשיך ללכת כאילו דבר לא קרה. כאילו מדובר במאורע שמתרחש בארץ אחרת ובעם אחר. ואולי באמת אי-אפשר לצפות מאיתנו לגלות רגישות למצוקתם של אנשים אחרים. אחרי הכל- יש לנו כל-כך הרבה בעיות משלנו:

יש לנו נשיא של מדינה זרה וחזקה שלא מפסיק להתערב לנו בעניינים.

יש לנו שתי מחנות בתוך העם שלא מפסיקים לגנות זה את זה רק בגלל שהם לא חושבים בדיוק אותו דבר, ובשם הדאגה לגורל העם מלכלכים קבוע על חצי ממנו.

יש לנו קשיים לגמור את החודש, חובות ישנים, בעיות חדשות, ותורים ארוכים.

יש לנו חששות מפני כל הצרות הביטחוניות שמתחוללות מסביבנו- בידיעה ברורה שברוב המקרים אנחנו לא יכולים לעשות דבר כדי למנוע מהדברים להתרחש.

יש לנו דיבורים מדוברים בין אומות חזקות בעולם לאומה המסוכנת בעולם- שממשיכה לעבוד על העולם שהיא צריכה אנרגיה אזרחית אבל החשש הגדול הוא שכל אותם אזרחים יהפכו ביום פקודה למכונות מלחמה עם אנרגיה קטלנית.

יש לנו מנהיג שנבחר על ידי רוב העם, אך התקשורת בארץ ובחו"ל ממשיכה להקשות עליו לבצע את תפקידו- והופכת כמעט כל משימה לבלתי-אפשרית.

יש לנו על פי רוב מדינות העולם, עוד עם שחי בקרבנו.ומשום מה כל העולם תמיד רואה כמה שמצבם קשה לכאורה- אפילו שמנהיגיהם מסבכים את האזרחים הפשוטים בדיוק כמו בעם שלנו. ואלה מהם שחיים תחת הנהגתנו מקפידים להדגיש את היותם ערבים לפני היותם ישראלים, אינם מקבלים את הכרעת-הרוב, והופכים כל מילה שלא ראש ממשלתנו לפיל בגודל מפלצתי שמגיע עד אמריקה- ומתיז מים עכורים מהחדק.

אבל למרות כל מה שיש לנו- אם יש משהו אחד חיובי שלמדנו מהמן הרשע- זה שגם כשאנחנו מפוזרים ומוטרדים בענייננו- אנחנו עם אחד. "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד"- אמר הרשע לאחשוורוש- ולימד אותנו שגם כשאנחנו חלשים, איש את רעהו יעזורו- ולאחיו יאמר חזק!

רוצים לבקר את מבקר המדינה? שלחו דוא"ל ל- [email protected]